בימים אלו, כאשר הקרקע נשמטה מתחת לרגליי, תחושת הביטחון הבסיסית שהיתה לי אבדה, אני מתמודדת עם המציאות החדשה. בשנה האחרונה הנושא המעסיק אותי ביותר הוא אינטימיות על הבמה, ולאור הטלטלה העמוקה שעברנו ב-7 לאוקטובר אני מנסה לבחון את המצב החדש בו אנו נתונים. התחלתי לתהות על דברים שלקחתי אותם כמובנים מאליהם, לתהות מה זה אינטימיות בראי התקופה. המציאות הכריחה אותי להסתכל ולבחון שוב את מה שאני עוסקת בו, לחקור את המציאות שהשתנתה מנקודת מבט אחרת, עם החוסר וההיעדר. עולות בי שאלות שונות מאלו ששאלתי קודם לגבי אינטימיות וקשר אנושי ואני שואלת את עצמי מה זה אומר לקיים אינטימיות, אילו תנאים נחוצים בימים אלו על מנת לקיים אינטימיות והאם זה אפשרי? אני שואלת את עצמי איך מוצאים אינטימיות וקרבה כאשר מישהו חסר ברובד הפיסי או ברובד הריגשי אנושי. לאן החסר מניע. בוחנת אילו סוגי אינטימיות אנו מייצרים וחוקרים בעבודה המשותפת בסטודיו ומחוצה לו דווקא בימים אלו? איך מתמודדים עם השינוי הזה ובכל זאת מוצאים נחמה. אולי.
כוריאוגרפיה: מעין ליבמן-שרון
רקדנים יוצרים: יוליה מז'צקיה, אייל ברומברג
מוזיקה מקורית: בועז בנטור
אורך היצירה: 15 דקות
